<h1>האשכול — רצב"א, פרק שלוח הקן</h1>
<h2>דף קלח:</h2>
שלוח הקן נוהג בארץ ובח"ל בחולין ולא במוקדשין. חומר כסוי דם משלוח הקן שכסוי נ' בחיה ועוף ואף במזומן, ושה"ק א"נ אלא בעוף ובאינו מזומן שנ' כי יקרא. ואיזהו אינו מזומן כגון אווזין ותרנגלים שקננו בפרדס שאינו משומר דלאו מזומן הוא שיכלו לברוח, אבל קננו בבית וכן יוני הרדסיאות פטור מלשלח.
<h2>דף קלט:</h2>
ת"ר כי יקרא קן צפור לפניך אין צריך לחזור עליו בהרים וגבעות שנ' כי יקרא במאורע, קן קן בכ"מ אפי' אין כאן אלא אפרוח א' או ביצה א', צפור טהור ולא טמא, שאין נקרא צפור, והא דכ' כל צפור טהורה תאכלו לאו מכלל דאיכא טמאה אלא מכלל דאיכא אסורה שאם אכל צפור מצורע השחוטה ע' בעול"ת לפניך לאתויי שהיו לפניך ומרדו, בדרך לכדריא"ר דאמר המוצא קן בים כגון נהר שטף עץ עם הקן חייב לשלח דים נקרא דרך דכ' הנותן בים דרך, באילנות מנין ת"ל בכל עץ, בבורות שיחין ומערות ת"ל על הארץ, על הארץ לאפוקי עוף שנושא קנו באויר כנשר, מכאן אמרו יוני שובך ועלי' וצפורי' שקננו בכלים מונחים בכותל ובבורות ואווזין שקננו בפרדס ח' לשלח, קננו בתוך הבית פ' מלשלח דמזומן הוא, ואע"ג דפרדס שלו הוא וחצרו קונה לו שלא מדעתו והוי מזומן משני בגמ' [קמ"א ע"א] כיון דאסר לזכות בביצים שאם רובצת עליו שנ' שלח והדר ואת הבנים תיקח לך, כיון דאיהו לא מצי זכי חצרו לא זכיא לי', וכיון שבפרדס יכולין לברוח לא הוי מזומן מיהו אי טריף אקן דלית גבה האם קניא לי' חצרו לבנים והוי מזומן ופטור. מצא קן בראש אדם ח' שנ' ואדמה על ראשו וכ"ש אי מצא על שאר ב"ח. עוף טמא פ' מלשלח אפי' רובץ על טהורי', וכן עוף טהור על ביצי טמאי' דכ' הבנים ת"ל ולא לכלביך.
<h2>דף קמ:</h2>
אם שהיא טרפה ח' לשלח, אבל אפרוחים טרפות פ' שנ' הבנים ת"ל. קורא זכר ר"א מחייב שדרך הזכר רובץ על הביצים כנקבה וחכמי' פ', אבל קורא נקבה רובצת על ביצי עוף טהור אחר לכ"ע חייב, ובגמ' מסייע ממתני', עוף טמא על ביצי טהור פטור, מכלל דעוף טהור על ביצי מין אחר מטהורים ח', והיינו קורא, ואיכא למימר נמי דאתא לאשמועינן שכל עוף טהור על ביצי מין אחר מטהורי' חייב והיינו אבעי' דר"ז ולא אפשט. הלכך קורא נקבה על מין אחר ודאי ח' ושאר טהורים על ביצי מין אחר ספק.
היתה מעופפת בזמן שכנפי' נוגעות בקן על גביהן ח', אינה נוגעת אלא בצדיהן פ', אבל אינה צריכה להיות יושבת עליהן דכ' רובצת ולא יושבת, יושבת על שני רובדי אילן, פי' שיש בינה לבין הקן ענפים מגביהים האם ותחתיהן הקן כל שאלו תשמט נופלת עליהם ח', ואם יושבת בין הביצים והאפרוחים אפי' נוגעת בהן פ'. היו שם אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות פ', שנ' על האפרוחי' או על הביצים, מה אפרוחי' בני קיימא אף הביצים, מה ביצים צריכות לאמן אף אפרוחין.
<h2>דף קמא.</h2>
שלחה וחזרה אפי' ק' פעמים ח', שנ' שלח תשלח ודוקא שלא זכה בקן קודם שחזרה אמר אני נוטל האם ומשלח הבנים ח' לשלח האם, נטל הבנים והחזירן לקן ואח"כ חזרה האם פ' דהוי מזומן. הנוטל אם עה"ב משלח ואינו לוקה שהלאו ניתק לעשה לא קיים עשה שבה כגון שמתה לוקה. עד כמה משלחה כדי שתצא מתחת ידו ואם חזר ותופסה מותרת.
<h2>דף קמא:</h2>
במה משלחה בכנפיה, אבל אם מרט כנפיה והולכת ברגלי' והדר תופסה לא יצא וצריך להמתין עד שיגדלו כנפיה ומשלחה, דאין שלוח עוף ברגל. וההיא דגזז לגפה ושלחה ותפסה, נגדיה רב יהו' וא"ל זיל רבי לה גדפיה ושלחיה (חסר).
<h2>דף קמב.</h2>
לא יטול אדם אם על הבנים לטהר המצורע מה מצוה קלה כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, ק"ו על החמורות, מפרש בגמ' למען ייטב לך בעולם שכולו טוב, למען (י"י) [ייטב לך] בעולם שכולו ארוך. והאומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו [ברכות ל"ג ע"ב] מפני שעושה מדותיו של קב"ה רחמים ואינן אלא גזרות וכן כל המצות שלא גלה הכתוב טעמן אין לנו לקיימן מ' טעם העולה על רוחנו אלא מצד גזרות השם ואין תכלית האדם בחקירת טעם לרצון מחוקקנו אלא לשמור ולעשות רצונו כמ"ש אב החכמים והחוקרים סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.
